20 תבניות לפוסט בלינקדאין בעברית

מתי: עשיתם טעות שעלתה לכם משהו, ושיניתם בעקבותיה דרך עבודה.

נוסחת פתיח: [מה עשיתי], ו[מה זה עלה לי].

מבנה:

1. הטעות והמחיר, בשורה אחת.
2. הסצנה: מתי, איפה, ומה חשבתם באותו רגע.
3. הרגע שבו הבנתם.
4. מה אתם עושים אחרת מאז, בפועל.
5. שאלה לקוראים.

דוגמה (בדויה):

גייסתי את העובד הראשון שלי תוך שבוע. אחרי חודשיים שנינו ידענו שזו טעות.

הייתי בלחץ של פרויקט גדול, והוא ענה נכון על כל השאלות הטכניות.

לא שאלתי איך הוא עובד כשאין לו תשובה. בדיוק את זה התפקיד דרש.

היום יש בכל ראיון אצלי שאלה אחת בלי תשובה נכונה. אני מקשיב לדרך שבה מחפשים אותה.

מה השאלה שאתם תמיד שואלים בראיון?

טעות נפוצה: לפתוח ב"היום אני רוצה לשתף". פתחו בטעות עצמה.

מתי: בחרתם בין שתי אפשרויות, ולבחירה היה מחיר.

נוסחת פתיח: היו לי שתי אפשרויות: [א] או [ב]. בחרתי ב[ב].

מבנה:

1. שתי האפשרויות, בהגינות.
2. מה עמד על הכף.
3. מה בחרתם, ולמה.
4. מה זה עלה לכם.
5. מה הייתם אומרים למי שעומד באותו מקום.

דוגמה (בדויה):

היו לי שתי אפשרויות: לקחת לקוח שמשלם כפול, או להישאר עם שלושה לקוחות קטנים שאני אוהבת לעבוד איתם. בחרתי בשלושה.

הלקוח הגדול רצה זמינות מלאה, כולל ערבים. החשבון היה פשוט: הכנסה כפולה, ובלי זמן לשום דבר אחר.

סירבתי. בחודש הבא ההכנסה ירדה, ובחודש שאחריו אחת הלקוחות הקטנות הביאה לי שתי המלצות.

עד היום אני לא יודעת אם זו הייתה ההחלטה הכלכלית הנכונה. אני כן יודעת שלא חזרתי לעבוד בערבים.

מה אתם הייתם בוחרים?

טעות נפוצה: להציג רק את הצד שבחרתם. בלי המחיר, אין החלטה.

מתי: רוצים להראות איך העבודה נראית באמת, כולל מה שלא עבד.

נוסחת פתיח: מה שלא רואים ב[התוצר שכולם ראו]:

מבנה:

1. התוצר שכולם רואים.
2. התהליך שאף אחד לא ראה.
3. פרט או מספר אחד.
4. ספק, ויכוח או בעיה.
5. מה הלאה.

דוגמה (בדויה):

מה שלא רואים בגרסה החדשה שהשקנו השבוע:

שלושה שבועות של ויכוחים על כפתור אחד.

המעצבת רצתה אותו למעלה. המפתח רצה אותו למטה. אני רציתי שנפסיק לדבר עליו.

בסוף בדקנו עם שבעה לקוחות. חמישה חיפשו אותו במקום שאף אחד מאיתנו לא הציע.

הוא נמצא שם עכשיו, ואני למדתי לשאול לקוחות לפני שמתווכחים.

על מה התווכחתם השבוע?

טעות נפוצה: להפוך את מאחורי הקלעים לפרסומת. ספרו גם מה לא עבד.

מתי: חזרתם אחרי שירות מילואים ארוך, לעבודה או לחיפוש עבודה.

נוסחת פתיח: חזרתי אחרי [מספר] ימים במילואים. [דבר אחד שהשתנה או שעשיתי אחרת].

מבנה:

1. כמה זמן, ופרט אחד.
2. מה קרה בעבודה בזמן שלא הייתם.
3. מה לקחתם משם לעבודה, בלי פרטים מבצעיים.
4. על מה אתם מתמקדים עכשיו.
5. תודה ספציפית, לאנשים ספציפיים.

דוגמה (בדויה):

חזרתי אחרי 120 ימים במילואים. הדבר הראשון שעשיתי היה לבקש מהצוות לא לעדכן אותי על הכל.

בזמן שלא הייתי, הם סגרו שני לקוחות חדשים והחליפו ספק אחד, בלי לחכות לי.

במילואים למדתי לסמוך על אנשים שאני לא רואה. מתברר שזה עובד גם במשרד.

עכשיו אני חוזר לאט: שבוע של הקשבה, ורק אחר כך החלטות.

תודה לשירה ולעומר, שהחזיקו את הכל בלי לעשות מזה עניין.

טעות נפוצה: לפרט מה עשיתם בשירות. בלי פרטים מבצעיים ובלי מיקומים, גם כשזה נראה תמים.

מתי: התפקיד שלכם נגמר, ואתם רוצים לספר לרשת ולבקש עזרה.

נוסחת פתיח: השבוע נגמר התפקיד שלי כ[תפקיד]. [מה אני מחפש/ת עכשיו].

מבנה:

1. העובדה, בשורה אחת ובלי דרמה.
2. שניים-שלושה הישגים, עם מספרים.
3. מה אתם מחפשים: תפקיד, תחום, מקום.
4. בקשה ספציפית: היכרות, הפניה.
5. תודה קצרה.

דוגמה (בדויה):

השבוע נגמר התפקיד שלי כמנהלת מוצר, יחד עם עוד 40 עובדים.

בשלוש השנים האחרונות הובלתי את אפליקציית המובייל: מצוות של 2 מפתחים ל-11, ומדירוג 3.1 ל-4.6 בחנויות.

אני מחפשת תפקיד ניהול מוצר בחברה שמוכרת לצרכנים, במרכז או במודל היברידי.

מכירים צוות שמחפש? אשמח להיכרות. גם הפניה אחת עוזרת.

ותודה לצוות שלי. היה כיף לבנות איתכם.

טעות נפוצה: לכתוב על החברה בכעס. מגייסים קוראים גם את זה.

מתי: יש לכם דרך קבועה לעשות משהו, והיא עובדת.

נוסחת פתיח: ככה אני [משיג/ה תוצאה] ב[זמן או מספר צעדים]:

מבנה:

1. התוצאה שהשיטה נותנת.
2. שלושה צעדים, כל אחד בשורה עם דוגמה.
3. הצעד הכי קשה, ולמה.
4. מתי השיטה לא עובדת.
5. שאלה לקוראים.

דוגמה (בדויה):

ככה אני מכין פגישת היכרות בעשר דקות:

א. קורא את שלושת הפוסטים האחרונים של הלקוח בלינקדאין. מה מעסיק אותו עכשיו?

ב. כותב שאלה אחת שאי אפשר לענות עליה ב"כן" או "לא".

ג. מחליט מראש מה אני לא אציע בפגישה הזאת.

הסעיף השלישי הכי קשה, וגם הכי חשוב.

עם לקוח שכבר החליט, זה לא עוזר. עם כל השאר, כן.

מה אתם עושים לפני פגישה ראשונה?

טעות נפוצה: יותר מחמישה צעדים. אם צריך עשרה, כנראה שזו סדרה של פוסטים.

מתי: אתם רואים את אותה טעות אצל לקוחות שוב ושוב.

נוסחת פתיח: [קהל] עושים את אותה טעות ב[תחום], והיא עולה להם [מחיר].

מבנה:

1. הטעות, כמו שהיא נראית בשטח.
2. למה עושים אותה. היא בדרך כלל מובנת.
3. מה היא עולה: מספר או דוגמה.
4. מה עושים במקום.
5. שורת הבהרה, אם אתם במקצוע מפוקח.

דוגמה (בדויה):

רוב העצמאים שמגיעים אליי שומרים את כל הקבלות בקופסה אחת, ופותחים אותה פעם בשנה.

זה מובן. כל השנה יש עבודה, והקבלות מחכות.

אבל במרץ, כשפותחים את הקופסה, חצי מהקבלות כבר דהו, ואף אחד לא זוכר על מה הייתה ההוצאה.

מה שעובד: עשר דקות ביום ראשון בבוקר, צילום של כל הקבלות מהשבוע לתיקייה אחת.

מידע כללי, לא ייעוץ אישי.

טעות נפוצה: להטיף. הסבירו קודם למה עושים את הטעות, ורק אחר כך מה עושים במקום.

מתי: יש לכם תוצאה עם מספר, ואפשר לספר עליה בלי לזהות את הלקוח.

נוסחת פתיח: [סוג לקוח] הגיע עם [בעיה]. אחרי [זמן]: [תוצאה].

מבנה:

1. הקשר אנונימי ומספר.
2. הסיבה האמיתית, שבדרך כלל מפתיעה.
3. מה עשיתם, בשלושה צעדים.
4. לפני ואחרי.
5. הלקח הכללי.

דוגמה (בדויה):

חברת לוגיסטיקה עם 60 עובדים פנתה אליי כי "אין לידים". אחרי שלושה חודשים היו לה יותר פניות ממה שהספיקה לטפל.

התברר שהלידים הגיעו כל הזמן. אף אחד פשוט לא חזר אליהם.

עשינו שלושה דברים: קבענו מי מתקשר לכל ליד ותוך כמה זמן, כתבנו תסריט של חמש דקות, והתחלנו למדוד.

זמן התגובה ירד משלושה ימים לארבע שעות.

לפעמים "אין לידים" אומר "אין מי שעונה".

טעות נפוצה: לחשוף את הלקוח. "חברת לוגיסטיקה עם 60 עובדים" מספיק.

מתי: יש שאלה שאתם עונים עליה כל שבוע.

נוסחת פתיח: כל לקוח חדש שואל אותי [שאלה]. התשובה הקצרה: [תשובה].

מבנה:

1. השאלה, כמו שהלקוחות שואלים אותה.
2. התשובה הקצרה.
3. למה זה מסובך יותר, בשורה או שתיים.
4. דוגמה.
5. מה זה אומר לקורא.

דוגמה (בדויה):

כל מי שפותח עסק עם חבר טוב שואל אותי אם הוא באמת צריך הסכם מייסדים.

התשובה הקצרה: דווקא אז.

כשהכל טוב, קל להסכים מה קורה אם מישהו עוזב, אם צריך עוד כסף, או אם אחד עובד יותר מהשני.

כשכבר רבים, כל סעיף הופך למלחמה.

שעה של שיחה עכשיו חוסכת הרבה שעות אחר כך.

טעות נפוצה: לענות בשפה מקצועית. כתבו כמו שהייתם מסבירים בטלפון.

מתי: מונח מהתחום שלכם מבלבל את הלקוחות.

נוסחת פתיח: "[מונח]" נשמע מסובך. בפועל, זה אומר דבר אחד:

מבנה:

1. המונח, כמו שהלקוחות שומעים אותו.
2. הגדרה פשוטה, במשפט.
3. דוגמה מהחיים, עם מספרים.
4. למה זה חשוב לקורא.
5. דבר אחד לבדוק.

דוגמה (בדויה):

"השתתפות עצמית" נשמעת כמו מונח טכני. בפועל, זה הסכום שתשלמו מהכיס לפני שהביטוח מתחיל לשלם.

נניח שבפוליסה כתוב 1,500 ₪ השתתפות עצמית, והתיקון עלה 4,000 ₪. הביטוח ישלם 2,500 ₪.

פוליסה זולה נראית משתלמת, עד שבודקים את הסעיף הזה.

לפני שאתם חותמים, חפשו את המילים "השתתפות עצמית" ובדקו את הסכום.

מידע כללי, לא ייעוץ אישי.

טעות נפוצה: להסביר מונח בעזרת מונח אחר. דוגמה אחת מהחיים שווה יותר מהגדרה.

מתי: יש אמונה נפוצה בתחום שלכם שאתם לא מסכימים איתה.

נוסחת פתיח: כולם אומרים ש[אמונה]. אני חושב/ת אחרת.

מבנה:

1. האמונה, מוצגת בהגינות.
2. העמדה שלכם, בשקט.
3. שניים-שלושה נימוקים מהניסיון.
4. איפה הדעה המקובלת צודקת.
5. שאלה פתוחה.

דוגמה (בדויה):

כולם אומרים שצריך לפרסם בלינקדאין כל יום. אני חושבת שפעמיים בשבוע מספיק, אם יש מה להגיד.

פוסט יומי בלי חומר נשמע כמו פוסט יומי בלי חומר, והקוראים מרגישים את זה מהר.

אצל הלקוחות שלי, הפוסטים שהביאו פניות נכתבו אחרי שקרה משהו, ולא כי הגיע יום שלישי.

יש לכם חומר לחמישה פוסטים בשבוע? לכו על זה. אין? אל תמציאו.

כמה פעמים בשבוע אתם מפרסמים?

טעות נפוצה: לפתוח ב"אני הולך לעצבן פה כמה אנשים". תגידו את הדעה, בלי ההקדמה.

מתי: יש משפט שאתם שומעים כל שבוע, והוא פשוט לא נכון.

נוסחת פתיח: "[המשפט שכולם אומרים]." שמעתי את זה השבוע [מספר] פעמים.

מבנה:

1. המיתוס, במילים של מי שאומר אותו.
2. למה מאמינים בו.
3. מה נכון, מהניסיון או ממקור.
4. מה עושים במקום.
5. סיום קליל, או שורת הבהרה.

דוגמה (בדויה):

"פנסיה זה משהו שחושבים עליו אחרי גיל 50." שמעתי את זה השבוע שלוש פעמים.

מבין למה. זה רחוק, ויש דברים דחופים יותר.

אבל בחיסכון לפנסיה, השנים הראשונות משפיעות הכי הרבה, בגלל הריבית על הריבית. כסף שנחסך בגיל 30 עובד עשרים שנה יותר מכסף שנחסך בגיל 50.

לא צריך לעשות הכל היום. מספיק לבדוק פעם אחת איפה הכסף נמצא ומה דמי הניהול.

מידע כללי, לא ייעוץ אישי.

טעות נפוצה: ללעוג למי שמאמין במיתוס. ייתכן שהקוראים שלכם מאמינים בו.

מתי: קרה משהו בתחום שלכם: חוק, החלטה, שינוי בשוק.

נוסחת פתיח: [מה קרה]. מה זה אומר בפועל ל[קהל]:

מבנה:

1. מה קרה, בשורה עובדתית.
2. מה זה משנה בפועל.
3. את מי זה מעניין.
4. מה אתם חושבים.
5. מה עושים עכשיו.

דוגמה (בדויה):

לינקדאין הוסיפה השנה כפתור שמאפשר לקוראים לסמן פוסט כ"נראה כמו AI". מה זה אומר למי שמגייס דרך הפיד?

פוסט דרושים שנשמע כמו תבנית עלול להגיע לפחות אנשים.

גם לפני הכפתור, מועמדים טובים דילגו על פוסטים כאלה.

מה שעובד אצלנו: לכתוב מה באמת עושים בתפקיד, עם דוגמה מהשבוע שעבר.

שיניתם משהו בפוסטים שלכם מאז?

טעות נפוצה: לסכם את החדשות בלי דעה. אם אין לכם עמדה, עדיף לשתף את הכתבה.

מתי: התחלתם תפקיד חדש.

נוסחת פתיח: [מתי] התחלתי לעבוד כ[תפקיד] ב[מקום]. [למה דווקא שם].

מבנה:

1. העובדה, וסיבה אחת אמיתית.
2. מה תעשו שם, בשורה.
3. מה אתם מביאים מהתפקיד הקודם.
4. את מי תשמחו להכיר.
5. תודה לאדם אחד או שניים.

דוגמה (בדויה):

ביום ראשון התחלתי לעבוד כראש צוות דאטה בחברת סייבר קטנה בתל אביב. בחרתי בה בגלל שאלה שהמנכ״לית שאלה בראיון: "מה תעשה אם הנתונים יגידו לך שאני טועה?"

אני אבנה שם את צוות הדאטה מאפס.

מהתפקיד הקודם אני מביא בעיקר הרגל אחד: לשאול מי ישתמש בדוח לפני שבונים אותו.

בונים צוות דאטה ראשון? אשמח להחליף רשמים.

ותודה לגיל, שעשה את ההיכרות.

טעות נפוצה: לפתוח ב"שמח לבשר". ספרו מה קרה, והקוראים כבר ישמחו בשבילכם.

מתי: אתם מחפשים עבודה ורוצים שהרשת תעזור.

נוסחת פתיח: אני מחפש/ת [תפקיד] ב[תחום או מקום].

מבנה:

1. מה אתם מחפשים, בדיוק.
2. שתיים-שלוש הוכחות, עם מספרים.
3. במה אתם טובים במיוחד.
4. בקשה ספציפית.
5. איך פונים אליכם.

דוגמה (בדויה):

אני מחפשת תפקיד בשיווק לעסקים, בחברה שמוכרת לעסקים קטנים.

בשנתיים האחרונות בניתי מאפס את ערוץ התוכן של חברת פינטק צעירה: הניוזלטר גדל ל-2,000 מנויים, ו-30% מהלידים הגיעו ממנו.

אני טובה במיוחד בלהפוך מוצר מסובך להסבר פשוט.

מכירים מישהו שמחפש? אשמח להיכרות. אפשר לכתוב לי כאן בהודעה.

טעות נפוצה: לכתוב "פתוחה להצעות" בלי לומר מה מחפשים. ככל שתדייקו, יותר אנשים יוכלו לעזור.

מתי: השקתם מוצר, שירות או מסלול חדש.

נוסחת פתיח: השקנו [מה], כי [הבעיה שראינו שוב ושוב].

מבנה:

1. מה השקתם, ולמי.
2. הבעיה, דרך מה שלקוח אמר.
3. איך זה עובד, בשורה.
4. למי זה לא מתאים.
5. הזמנה רכה, והקישור בתגובה הראשונה.

דוגמה (בדויה):

השקנו היום מסלול ייעוץ של שעה אחת לעסקים קטנים, כי שמענו את אותה תלונה עשרות פעמים: "אין לי זמן לתהליך של שלושה חודשים."

שעה אחת, שלוש שאלות, ובסוף מסמך של עמוד עם שלושה צעדים לחודש הקרוב.

מי שצריך ליווי מלא, עדיין יקבל אותו. המסלול הזה בשביל מי שצריך כיוון, עכשיו.

הפרטים בתגובה הראשונה.

טעות נפוצה: "חדשות גדולות! 🚀". ספרו למי זה ולמה, וזה יעבוד בלי רקטה.

מתי: החברה גייסה כסף, ואתם רוצים לספר על זה.

נוסחת פתיח: גייסנו [סכום] בסבב [שלב], כדי [מה הכסף יאפשר].

מבנה:

1. העובדה: סכום, שלב, ומי הוביל.
2. למה עכשיו.
3. הרגע שהפך את זה לאפשרי.
4. מה הכסף יאפשר.
5. הזמנה: משרות, לקוחות, שותפים.

דוגמה (בדויה):

גייסנו 4 מיליון דולר בסבב סיד, כדי לבנות את הכלי שחסר לנו כשניהלנו מרפאות.

לפני שלוש שנים ניהלתי מרפאה עם 12 עובדים. חצי מהיום הלך על תיאום תורים בוואטסאפ.

הלקוחה הראשונה שלנו הייתה המרפאה שבה עבדתי. היום יש 40 מרפאות במערכת.

הכסף ילך בעיקר לצוות: אנחנו מגייסים חמישה מפתחים ומנהלת הצלחת לקוחות.

פרטים על המשרות בתגובה הראשונה.

טעות נפוצה: רשימת תודות עם עשרים תיוגים. תודה אמיתית לשניים או שלושה אנשים שווה יותר.

מתי: אתם מגייסים, ורוצים שאנשים טובים יענו.

נוסחת פתיח: [מצב מוחשי בחברה], ולכן אנחנו מחפשים [תפקיד].

מבנה:

1. המצב שבגללו מגייסים.
2. מה יעשה מי שיתקבל, כבר בחודש הראשון.
3. למי זה יתאים, ולמי לא.
4. מה מציעים: מקום, היקף, טווח שכר.
5. איך מגישים: שתי שורות במקום קורות חיים.

דוגמה (בדויה):

יש לנו יותר לקוחות ממה שהצוות מספיק לענות, ולכן אנחנו מחפשים מנהלת או מנהל תמיכה ראשונים.

בחודש הראשון תבנו מאפס את מאגר התשובות שלנו, ותדברו עם 20 לקוחות.

מתאים לכם אם אתם אוהבים לפתור בעיות בטלפון, ולא נלחצים ממייל כועס.

המשרה בתל אביב, שלושה ימים במשרד. טווח השכר: 18 עד 22 אלף ₪.

במקום קורות חיים, כתבו לנו שתי שורות: מה הבעיה הכי קשה שפתרתם ללקוח?

טעות נפוצה: רשימה של 15 דרישות. בחרו שלוש שבאמת חשובות, ופנו לכל המינים.

מתי: יש לכם פוסט בעברית, ואתם רוצים להגיע גם לקהל גלובלי.

נוסחת פתיח: אותו סיפור, פתיח חדש: קצר, ישיר, ובלי הקשר ישראלי שצריך להסביר.

מבנה:

1. שומרים על הסיפור ועל המספרים.
2. כותבים פתיח חדש לקורא באנגלית.
3. מחליפים או מסבירים הקשרים מקומיים.
4. משנים את שאלת הסיום.
5. מפרסמים כפוסט נפרד, לא בתוך הפוסט העברי.

דוגמה (בדויה):

שלחתי 40 הצעות מחיר בשנה שעברה. על 31 מהן אף אחד לא ענה.

I sent 40 proposals last year. 31 got no reply.

Now nothing goes out before a 20-minute call.

What do you ask before you send a price?

טעות נפוצה: לתרגם מילה במילה. "אחרי החגים" לא אומר כלום לקורא בברלין.

מתי: יש לכם סיפור שקשור לחיים בישראל, עם לקח שמתאים לכל מקום.

נוסחת פתיח: [ההקשר הישראלי, בשורה שמסבירה אותו], ומה הוא לימד אתכם.

מבנה:

1. ההקשר, במשפט הסבר אחד.
2. הסיפור.
3. הלקח האוניברסלי.
4. שאלה שכל מנהל בעולם יכול לענות עליה.

דוגמה (בדויה):

In Israel, many of us serve in the army reserves. Last year I was away for 90 days, and my team ran the company without me.

Before I left, I wrote down every decision only I knew how to make. There were 23.

By the time I came back, they had handled all but two.

I had been the bottleneck, and nobody had told me.

What would break in your company if you disappeared for three months?

טעות נפוצה: להניח שהקוראים מכירים את ההקשר. משפט הסבר אחד מספיק.